#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"1. אלו דברים לא חייבו חכמים בדמאי (8)?<br>2. מזה שמותר לאונן מה רואים בעיקר תקנת דמאי?<br>3. דמאי יש לה חומש או לא (סתירה בין משנתינו למשנה בב""מ, והישובים)?"	"1. א. הפודה אי""צ לתת חומש, שמדאורייתא רק הקרן מעכב בודאי, ורבנן לא גזרו בדמאי. ב. אי""צ לבער [משא""כ בודאי אע""פ שבטלו וידוי מעשרות, אבל לבער צריך, משא""כ בדמאי שאי""צ לבער]. ג. נאכל לאונן. אבל לא בטומאה. שטומאה שכיח ע""כ גזרו, משא""כ אנינות. ד. נכנס לירושלים יכול לפדות ולהוציאם, ולא כודאי שמחיצות קולטות ואסור. ה. מאבדין מיעוטו בדרכים, מהלך א' - אם היה מעשר של דמאי בדרכים ויכול להביא לא טורח ובלא הפסד, איצ""צ להביאם. מהלך ב' - רמב""ם - שאם בדרך לירושלים רואה שנפל לו מעט, אי""צ לחזר אחריהם. ו. נותנו לע""ה, ומה שנתן יאכל כנגדם בקדושה. ז. פודה כסף על כסף ומטבע על מטבע. ח. לר""מ - פודה על נחושת וחוזר ופודה על פירות וחוזר ופודה. לחכמים - ועלה הפירות לירושלים, וא""א לפדות כ""כ הרבה פעמים.<br>2. רבי יוסי - שלא עשו את זה אפילו כספק, שהרי בספק מעשר אסור לאכול לאונן מדין ספק דאורייתא להחמיר, ומעשר דמאי נאכל לאונן.<br>3. במשנתינו - נמנה אחד מהקולות בדמאי - שאין לה חומשי במשנה בב""מ מבואר, שתרומת מעשר של דמאי יש לה חומש.<br>מהלך א' - רבי זעירא - תרומת מעשר של דמאי - יש לה חומש כדי שלא יזלזלו יותר מדאי בדמאי, דמאי - אין לה חומש, כדי שלא להחמיר כ""כ בדמאי. מהלך ב' - דבר זה שנוי במחלוקת ר""מ וחכמים כמה מחמירים בכל תקנה דרבנן, לר""מ - כשל תורה, וזה המשנה בב""מ, לחכמים - פחות משל תורה, וזה המשנה כאן."	תלמוד ירושלמי/זרעים/דמאי/פרק הקלין/דף ה		
